את השיר הזה כתבתי במהלך מלחמת חרבות ברזל, כמעט לאחר שנה של מלחמה. מקווה שגם אתם תרגישו דרך המילים את מה שאני הרגשתי.

ילד לנצח
ילד,
איך גדלת כך פתאום לבד
איך אויב את ילדותך שדד
מה קרה לעיניך היפות
מדוע מתמלאות הן בדמעות
ילד,
איה מה שאתמול כל-כך אהבת
איה הצחוק המתגלגל שצחקת
למה נסתתרו לי פניך
היכן פעימות דם ליבך
בבוקר חשוך אחד
גדלת ילד לבד
לבשת בגדי מדים
הסתרת את הפנים
נטלת נשק בידך
ופתאום אבדה ילדותך
ילד,
אם תחזור אי פעם לביתך
אם תשוב אי פעם לחייך
האם תהיה מי שאתה
האם ליבך עוד לא נטה
ילד,
איך עוברים עליך לילותיך
האם ממשיך לחלום חלומותיך
איך בימים אתה שורד
מה את מוחך שוב טורד
בענני עשן ואש
הלב אותך נוטש
התמימות איננה עוד
אסור לך למעוד
עכשיו שקט פתאום
הלב הפסיק מפעום
ילד,
למה ילד תישאר לנצח
איך גבר עליך פתאום הרצח
אולי תראה לי בחלום
לא אמרת לי שלום
אולי תראה לי בחלום
לא אמרת לי שלום
אם השיר נגע בכם- אשמח שתשתפו או תגבו!