השיר הזה נולד מתוך מפגש חד ומטלטל בין שני עולמות: עולם של יצירה, יופי אנושי וגעגוע לחיים למול עולם של זיכרון כואב, שתיקה ואובדן. הוא משקף את החוויה של סיור ביד ושם, שבו כל יצירה אנושית – ציור, שיר או הצגה מקבלת משמעות אחרת כשהיא ניצבת מול עדויות של חורבן.

החיים חזקים מהמוות
הָיוּ שָׁם צִיּוּרִים מַרְשִׁימִים
כָּאֵלּוּ שֶׁצוּיְּרוּ עִם תְּוֵי פָּנִים
הַצֶּבַע וְהַיָּד תּוֹאֲמִים
הָיְתָה זוֹ כְּמִיהָה לַחַיִּים
הָיוּ שָׁם שִׁירִים וּמִלִּים
כָּאֵלּוּ שֶׁהוּלְחֲנוּ עִם תְּוֵי צְלִילִים
הַצְּלִיל וְהַתָּו תּוֹאֲמִים
הָיְתָה זוֹ כְּמִיהָה לַחַיִּים
הָיוּ שָׁם הַצָּגוֹת וּמִשְׂחָקִים
כָּאֵלּוּ שֶׁנִּכְתְּבוּ עִם תְּוֵי מִלִּים
הַבִּיּוּם וְהַמִּשְׂחָק תּוֹאֲמִים
הָיְתָה זוֹ כְּמִיהָה לַחַיִּים
מֵהַצַּד שֶׁמִּנֶּגֶד הָיְתָה תְּמוּנָה
מַבָּט אֶחָד שֶׁגִּלָּה דַּקַּת זְוָעָה
הַפָּנִים וְהָאָחוֹר חֲשָׁכָה
הָיְתָה זוֹ אֱמֶת מָרָה
מֵהַצַּד שֶׁמִּנֶּגֶד הָיְתָה מְסִלָּה
מַבָּט אֶחָד שֶׁהוֹבִיל דַּקַּת דֻּמִיָּה
הָאֹפֶן וְהַסּוֹף חֲשָׁכָה
הָיְתָה זוֹ אֱמֶת מָרָה
מֵהַצַּד שֶׁמִּנֶּגֶד הָיְתָה מַרְאָה
מַבָּט אֶחָד שֶׁהִבְעִיר דַּקַּת זַעֲקָה
הַנֵּר וְהַיֶּלֶד חֲשָׁכָה
הָיְתָה זוֹ אֱמֶת מָרָה
בְּלִי קוֹל, בְּלִי מִלִּים
נִגְּנוּ שָׁם נִיגּוּן שֶׁל חַיִּים
בְּלִי קוֹל, בְּלִי מִלִּים
דִּמֵּם שָׁם דַּם נִרְצָחִים
בְּלִי קוֹל, בְּלִי מִלִּים
הֲדָהֲדָה שִׁירַת מְנַצְּחִים
בְּלִי קוֹל, בְּלִי מִלִּים
הֲדָהֲדָה זַעֲקַת נִשְׁכָּחִים
בֵּין מָוֶת לְחַיִּים
הָיוּ שָׁם נִיגּוּדִים אֲחֵרִים
בֵּין מָוֶת לְחַיִּים
הָיוּ הַחַיִּים מִתְגַּבְּרִים
אם השיר נגע בכם- אשמח שתשתפו או תגבו!